– חיווי זה לנעול את הדלת בשירותים ציבוריים ולראות את האדום על הידית.
– חיווי זה לשים את הטלפון בשקע מפוקפק ולראות שכתוב "טוען – 5%".
חיווי זה אפילו למזוג חלב לקפה ולראות אותו מתבהר והופך לנס.
חיווי זה כל דבר שמשאיר לנו פידבק ולא גורם לנו לחשוב אם הוא עובד או לא, אלא מראה לנו בפירוש – ומספק לנו שקט נפשי. ובאתרים – זה לא פחות חשוב מפעולות היום יום.
כנראה נתקלתם בביטוי הזה לא מעט כבוני אתרים "ריחוף" או באנגלית, “Hover”. המצב בו מרחפים עם סמן העכבר על אלמנט מסויים בדף.
ויש מצב נוסף שברוב המקרים מתאפשר אך ורק עם קוד ונקרא ״פעיל״ או באנגלית, “Active”.
כדי לתת למשתמש חיווי על הפעולות שלו
נשתמש באינטרקציות, בפופאפים ובעמודי תודה.
כי בדיוק כמו כשאני ממש צריך להטעין תטלפון, ואחבר לשקע ולא יופיע מסך שאומר ״טוען״ אכנס ללחץ – החוויה שלי תיהיה שלילית. ואם הוצאתי ארנק וקניתי משהו באתר ולא הופיע לי הודעה שהתשלום התקבל והמוצר בדרך? חוויה שלילית.
אז מהם התרחישים בהם נשתמש בחיווי?
1) כשאנחנו רוצים ליצור ודאות
אחרי פעולה משמעותית שמשתמש ביצע באתר, קנה, השאיר פרטים, שלח קורות חיים ועוד.
נוכל להשתמש בפופאפ שאומר ״בוצע בהצלחה״, בעמוד תודה ואפילו בקונפטי עם טקסט בקטנה – כדי לספק למשתמש את הוודאות שהפעולה שהוא עשה עכשיו לא הלכה לפח – אלא התקבלה!
1ב) כשזה פעיל – לדוגמא בסרגל הניווט התחתון באפליקציה, העמוד הנוכחי מקבל אייקון אחר, נניח בספוטיפיי – האייקונים הלא פעילים חלולים, והפעיל – מלא. דוגמא נוספת – סרגל הניווט העליון באתרים, העמוד הנוכחי יקבל קו תחתון או טקסט בולט יותר.
יש עוד הרבה דרכים לייצר שוני בין אלמנטים וודאות של ״איפה אני״. וזה כבר בפעם אחרת בעזרת ה׳
2) כשאנחנו רוצים למנוע הססנות
חשוב שהמשתמש ידע שהוא כרגע עומד על כפתור, או שהחלק הקטן בטקסט הזה הוא לינק, שלא יחשוב פעמיים אם זה לחיץ או לא. זה דיי באסה ללחוץ על משהו ולגלות שהוא לא לחיץ, ובאסה בטעות ללחוץ על משהו ולראות שפתאום אתה מועבר לעמוד אחר.
3) כשאנחנו רוצים למנוע בריחת עיניים
כדי לא להעמיס בתוכן פר גלילה, נעדיף להכניס תוכן פחות חשוב למצב מוסתר. ורק כשנעמוד עליו עם העכבר הוא יתגלה, בשביל זה המשתמש יצטרך לבצע מעבר עם העכבר או לחיצה, ועכשיו רק נשאר לגרום לו להבין שזו פעולה אפשרית עבורו. נניח – אם זה ״אקורדיון״ – כדאי להשאיר את החלק הראשון פתוח על אוטומט.
